היי, מה שלומך? איך עבר עליך היום?
את בטח נפגשת עם השאלה הזאת מדי פעם😊.
היום שלנו מנוהל ע"י שני אנשים:
- אני הבוגר
- אני הקטן.
לאורך כל השנים את לומדת ומתפתחת, חווה חוויות נעימות יותר ופחות, הכל נצרב אצלך בזיכרון ובתת מודע ולפי החוויות שלך את מעצבת את עצמך, את האישיות שלך, את ההרגלים וההתנהגות שלך במצבים מסוימים.
קרה לך פעם שבמצב מסוים פעלת מתוך אוטומט?
שכשחשבת על ההתנהגות שלך בדיעבד הבנת שיכולת להתנהג אחרת ולקבל תוצאה טובה יותר?
חשבת פעם מה הסיבה להתנהלות שלך בסיטואציות מסוימות, ומה הסיבה שלמרות שאת יודעת שאת פועלת לא נכון עבורך את תמיד חוזרת על אותה הטעות?
לכל אחד יש את ה'אני הבוגר' שיודע ומבין את החיים הנוכחיים שלו, ואת ה'אני הקטן' שמתחבא לו שם בפנים ולא מצליח לשחרר למרות שההתנהלות שלו כבר לא משרתת אותנו בחיים הבוגרים שלנו.
גם אצלך הוא קיים. כמו נר קטן שעומד לו בפינת החדר וכל פעם שמכבים את האור הוא מפיץ את ההילה הקטנה שלו.
הוא תמיד שם כדי לשמור עלינו, יחד עם זאת, ישנם רגעים שהוא נדלק דווקא כשלא צריך אותו, כי הוא חושב שזה הזמן לשמור עלינו ממשהו רע.
הוא לא יודע שאנחנו כבר אנשים בוגרים שיודעים להתנהל מול סיטואציות מורכבות ובשנייה אחת את חוזרת להיות הילדה הקטנה והפגיעה, שכל מה שהיא רוצה זה רק שמשהו יציל אותה.
מוכר לך?
מתי זה קרה לך בפעם האחרונה? מה הסיבה ש'האני הקטן' שלך צריך להציל אותך?
ממה את פוחדת להיפגע?
לכל אחת יש את הרגעים האלו, הקולות הפנימיים שמזכירים לנו שצריך להגן על עצמנו.
פה נשאלת השאלה: מי מנהל את מי? את של היום או את של פעם?
נכון, את צודקת, לפעמים לא קל לנהל את הילדה הקופצנית הזאת.
זכרי, כמו נר חנוכה כך גם הילדה הקטנה שלך, היא תדלוק ותפיץ אור חמים ונעים ויפה לעיין כל זמן שהיא תהייה במקום הנכון לה.
ברגע שתאפשרי לה היא יכולה להפוך לשרפה.
מה את הולכת לעשות היום אחרת על מנת לנהל את ה'אני הקטן' שלך?
