היציאה מהבקו"ם לוואקום
אני מדברת עם המון אימהות של צעירים ביומיום. אנחנו נפגשות במסגרות עסקיות כאלו ואחרות, כשהן שומעות אותי, רובן פונות אלי ואומרות לי שהן מרגישות שאני מספרת את הסיפור שלהן.
אני מדברת לא מעט על "היציאה מהבקו"ם לוואקום" ועל הבלבול שבני 20-35 חשים. אך בתקופה האחרונה אני פוגשת יותר ויותר את ההורים של הצעירים שכבר היה נראה שהם מצאו את עצמם, יצאו מהוואקום והבלבול והתחילו ללמוד, סיימו ללמוד והתחילו לעבוד, או שיצאו מהבית לדירה שכורה והחלו את החיים העצמאיים שלהם.
ההורים גם לאחר תקופת הסתגלות התרגלו לכך שהחדר הפנוי הפך לחדר אירוח בסופ"ש והרעיון שהצעירים שלהם עזבו את הקן הפך ממפחיד למהנה – הם התחילו להתרגל לחיים חדשים ואז… הכול התהפך!!!!
נכנסנו לסגר, החיים השתנו!
חלק מהאוכלוסייה יצאה לחל"ת ולא חזרה לשוק העבודה, חלק אחר פוטר ועוד המון צעירים אחרים שהשתחררו מהצבא/סיימו ללמוד ורוצים להיכנס למעגל העבודה, לא מוצאים מקומות עבודה.
חוסר הוודאות וההנחיות החדשות, השוק שמוצף בדורשי עבודה פגע קשות בעולם הצעירים.
אם עד לפני חצי שנה מציאת עבודה עבור הצעירים הייתה דבר מובן מאליו, היום זה כבר הפך לפעולה ממש מאתגרת.
כתוצאה מהמצב החדש, צעירים שעזבו את הבית וכלכלו את עצמם, כעט לא מסוגלים לממן את שכר הדירה ובלית ברירה חוזרים שוב לבית ההורים. רק שהפעם הם חוזרים שונים, הם טעמו את העצמאות, הם למדו לחיות לבד או בתוך זוגיות (חלקם חוזרים לבית ההורים עם בני זוגם) והחזרה הביתה הופכת למורכבת מאוד לכל הצדדים.
אין את הפרטיות שהתרגלו אליה, צריך לחזור לחוקים הישנים של בית ההורים, החיים מתכווצים מחיים בדירה מרווחת לחיים בחדר בודד, ושוב הבית של ההורים הופך ל"שלנו" ואנחנו כבר לא אורחים!!!
כמו הצעירים, כך גם ההורים חווים את המשבר ומייד מהכלה, סובלנות ורצון עז לעזור, המצב הופך את כל בני הבית למרקחה של סיר לחץ והתוצאה היא לחץ, מתח, עצבים!!
אתם בטח שואלים את עצמכם:
- אז איך אפשר יהיה לעבור את התקופה בשלום?
- איך לא תכנסו לתקופה שכל מה שתרצו לעשות זה לזרוק את הילדים שלכם מהבית?
- איך תתנו להם להרגיש רצויים ולא שמשהו עושה להם טובה?
שם המשחק הוא הבהרת ציפיות
דקה לפני שהכל מתלקח וכשעדיין האוירה טובה ומזמינה, שבו עם הצעירים שלכם ובנו הסכם. ספרו להם מה הצרכים שלכם, הקשיבו לצרכים שלהם, הזכירו להם את כללי הבית שנשכחו עם הזמן, הבהירו להם שהתקופה הולכת להיות ארוכה ויחד איתם תבנו סידור משותף שיאפשר לכל אחד לדעת מה תפקידו, מה מצופה ממנו, מה החובות ומה הן הזכויות שלו.
תחמו הכל בתוך גבול המותר וצרו בהירות כך שלאף אחד לא תהייה דילמה. כשאדם יודע את גבול המותר שלו הוא מתנהל ממקום בטוח ושליו ולא צריך לנחש.
זכרו: מה שמובן לכם, לא מובן לאף אחד אחר. צאו מנקודת הנחה ששום דבר לא ברור ולא מובן מאליו.
שיהיה בהצלחה.
מוזמנים לפנות אלי להתייעצות מתי שרק תצטרכו
ויחד נעבור את התקופה הזו בשלום ?
מידע נוסף על אימון אישי
