הרבה אמהות עובדות מגיעות לשלב שבו הן עוצרות לרגע ושואלות את עצמן:
“איפה אני בתוך כל הדבר הזה?”
היום מתחיל מוקדם, ממשיך עם עבודה, ילדים, בית, משימות, זוגיות, סידורים, הודעות, אחריות… ובסוף היום את אולי מספיקה הכול, אבל מרגישה שמשהו בך נשאר בצד.
מצד אחד, את אמא.
מצד שני, את אישה עם רצונות, כישורים, חלומות ותחושת שליחות.
ובאמצע יש שאלה שמתחילה להתעורר:
איך אני מוצאת את הייעוד שלי בלי לוותר על האימהות שלי?
הדבר הראשון שחשוב להבין הוא שייעוד לא חייב להיות שינוי דרמטי.
לא תמיד מדובר בעזיבת עבודה, פתיחת עסק או התחלה חדשה.
לפעמים הייעוד שלך מתחיל דווקא בשאלה פשוטה יותר:
מה גורם לי להרגיש חיה, משמעותית ומחוברת לעצמי?
כאמא עובדת, קל מאוד להתרגל לחיות לפי צרכים של אחרים.
הילדים צריכים אותך.
העבודה דורשת ממך.
הבית מחכה לך.
והרצונות שלך? הרבה פעמים הם נדחים ל”אחר כך”.
אבל הייעוד שלך לא נעלם.
הוא פשוט מחכה שתפני לו מקום.
איך מתחילים לזהות את הייעוד שלך?
השלב הראשון הוא להקשיב לרגעים שבהם את מרגישה אנרגיה.
שימי לב: מתי את מרגישה שאת לא רק “מבצעת”, אלא באמת נוכחת?
באילו פעולות את מרגישה משמעות?
על מה אנשים מתייעצים איתך שוב ושוב?
מה את עושה באופן טבעי, גם בלי להתאמץ?
הרבה פעמים הייעוד שלך מסתתר דווקא בדברים שאת לוקחת כמובן מאליו.
אולי את יודעת להקשיב לאנשים.
אולי את טובה בלארגן, להוביל, ללמד, ליצור, לחבר בין אנשים, לפתור בעיות, להרגיע, ליזום.
הייעוד שלך לא חייב להגיע כרעש גדול.
לפעמים הוא צץ כסימן קטן שחוזר ומופיע שוב ושוב.
ומה עם רגשות האשמה?
אחת הסיבות שאמהות מתקשות להתחבר לייעוד שלהן היא תחושת האשמה.
המחשבה שאם את בוחרת להתפתח, ללמוד, להשקיע בקריירה או להגשים חלום, את מונעת משהו מהילדים שלך, או שזה יגיע על חשבון הזמן שלך איתם.
אבל האמת היא אחרת.
כשאת מחוברת לעצמך, את לא פחות אמא.
את אמא שמלמדת את הילדים שלה שיעור חשוב:
שכל אחד צריך להקשיב לעצמו.
שמותר לחלום.
שמותר להתפתח.
שאפשר להיות גם וגם.
הייעוד שלך לא בא במקום האימהות שלך.
הוא יכול לחיות לצידה.
איך משלבים בין ייעוד לאימהות בפועל?
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
