התמודדות עם אתגרי האימהות והקריירה – איך לתמרן בין בית לעבודה ולהשאר מאוזנת?
היום, יותר מאי פעם, נשים נדרשות למלא מספר תפקידים, מצד אחד, להיות אימהות מסורות (לדאוג לבית ולילדים) ומצד שני, לפתח קריירה מצליחה ומתגמלת. שילוב זה
היום, יותר מאי פעם, נשים נדרשות למלא מספר תפקידים, מצד אחד, להיות אימהות מסורות (לדאוג לבית ולילדים) ומצד שני, לפתח קריירה מצליחה ומתגמלת. שילוב זה
מדגדג לך באצבעות להתחיל משהו חדש בקריירה שלך?
מרגישה שאת היום במקום כלכלי מצוין ומפחדת "לחזור" אחורה?
מהי באמת המשמעות של יציאה לקריירה חדשה עבורך?
לאחרונה בתקשורת בעקבות אירועי ה 7/10 והמלחמה אנחנו שומעים שכמות הנפגעים בפוסט טראומה עלתה ועוד צפויה לעלות ככל שהמלחמה תמשך.
המח שלנו הוא מכונה חכמה, כשהוא מזהה סכנת חיים – הוא מפעיל מנגנון הישרדות אוטומטי, לכן החיילים שלנו בשטח כרגע מתפקדים כרגיל. אבל, חשוב לזכור שכל החוויות שהם חווים כעט, נשמרות בתת מודע שלהם כתמונות, כרגשות או כזיכרון חושי – ריח, מגע, צליל וכד'.
הרבה נשים שפוגשות את האמהות בפעם הראשונה, מדמיינות לעצמן משהו מאוד קסום, אבל מגלות לאחר הלידה שהדמיון והמציאות שונים מאוד. הן נבהלות במיוחד מאובדן תשומת הלב של הסביבה והעצמאות שלהן, פתאום מחובר אליהן אדם נוסף, והן כאישיות עצמאית, פשוט הלכו לאיבוד.
כאשר שרון (שם בדוי) הגיע אלי היא הייתה חודשיים לאחר לידה.
היא הגיע מאוד מתוסכלת וביקורתית כלפי עצמה. היא ספרה לי שכבר חודשיים היא לא מבינה מה קורה לה. היא צפתה להיות מאוד מחוברת לבת שלה, היא הרגישה מאוהבת בבת שלה עוד לפני שנולדה! אבל כשביתה הגיחה לאוויר העולם, היא לא ממש התחברה לרעיון האימהות,
"אין נפגעים בגוף רק מספר נפגעי חרדה"בטח שמעת את המשפט הזה לא מעט בתקופה האחרונה.מה זה אומר נפגע חרדה?האם פגיעת חרדה פחות משמעותית מפגיעה בגוף?מה הופך חרדה לפתולוגיה?
כבר ארבעה חודשים שאנחנו בתוך הטרללת הזאת שנקראת מלחמת "חרבות ברזל".זוכרת? זה השם של המלחמה הזאת. שבוע שעבר קיבלתי סוג של תזכורת שהחיים שאני חיה
לכל אחת יש את הדרך שלה להצלחה, אחד המרכיבים החשובים ביותר בבניית תוכנית ההצלחה שלך, היא לברר קודם כל מה הצרכים שלך ולהתאים אותם אלייך. כשתביני מה את צריכה, מה הם הערכים שמובילים אותך, אילו אמונות מקדמות אותך ואילו צריך לשחרר, רק אז תוכלי לצאת לדרך שלך! להאמין בה, להילחם עליה וגם כשתפגשי את ה"לא" תבחרי לנסות שוב ושוב ושוב עד שתגיעי למטרה.
מי שעוקבת אחרי יודעת שבבוקר אני שותה את הקפה שלי תמיד באותה הכוס.עד לאחרונה שתיתי בכוס אדומה שהבאתי מאנגליה בצורת M&M. תמיד בפגישות הזום שלי
אהבה עצמית נחשבת בחברה של ימינו כמשהו שלילי, היא מתפרשת כאגואיזם, כ"תעופה עצמית" וכו'. יחד עם זאת, אני תמיד שואלת את המאומנות שלי בקליניקה שלי, האם הן מסוגלות לאהוב מישהו שלא אוהב את עצמו? או חושב על עצמו שהוא ממש לא שווה להערכה?
התשובה היא תמיד לא!
מהי הסיבה ל"לא" הנחרץ הזה?
לילי צישנבסקי
כאן משאירים פרטים