כבר ארבעה חודשים שאנחנו בתוך הטרללת הזאת שנקראת מלחמת "חרבות ברזל".
זוכרת? זה השם של המלחמה הזאת.
שבוע שעבר קיבלתי סוג של תזכורת שהחיים שאני חיה הם לא באמת שגרה, אנחנו עדיין במלחמה, ומה שהכי מפחיד אותי באופן אישי, זה שלאט לאט אנחנו שוכחים שיש פה מלחמה. אנחנו מתרגלים ו"כאילו" חוזרים לשגרה ופתאום אזעקה אחת והכל חוזר אלינו בבת אחת.
ישבתי עם חברה בבית קפה, כן… שגרה.
אמרתי לה שממש מפחיד אותי להתרגל לחיי השגרה הלא נורמלית הזו. ופתאום נפל לי האסימון שבתוך כל הסחרור, יש פה המון ילדים, ילדי חורף 2023, ילדים שנולדו למלחמה, ילדים שגדלים לשגרה שלא ממש שגרתית, ילדים מפונים שביום בהיר אחד נעקרו מבתיהם ושלא לדבר על ילדים שפגשו את המוות עוד לפני שידעו בכלל שהוא חלק מהחיים.
אחרי מלחמת יום כיפור נכתב השיר: "אנחנו ילדיי חורף 73", היום גדלים פה ילדי חורף 23 ולפעמים מרגיש כאילו קצת התרגלנו לשגרת המלחמה והמחשבה שהשגרה הזאת לא נוגעת בילדים היא למעשה טעות.
לאחרונה פונות אלי אימהות ומספרות לי שהילדים שלהן השתנו לרעה והן לא יודעות איך לעזור להם, משהו "השתבש" אצלהם.
אני אומרת להן ששום דבר לא "השתבש אצלהם", השיבוש הוא אצלנו!
אנחנו עסוקות בלנרמל להם את המלחמה וקצת נמנעות מלגעת בבעיה ולדבר איתם על המצב. ברור שהכוונה טובה, אך חשוב לי להציף פה מעט חומר למחשבה.
הילדים מרגישים הכל גם כשהם בני חודש, הם יודעים להבחין בשינויים שאתן האימהות עוברות והם מגיבים לשינוי.
על אחת כמה וכמה כשמדובר בילדים גדולים יותר.
הכל נקלט ונכנס לתת מודע, וההשפעה של המלחמה שחווים ילדי חורף 2023 תצוף עוד חמש, עשר ועשרים שנה.
התת מודע שלנו לא שוכח הוא רק צובר.
בפוסט הזה, חשוב לי להעלות את הנושא ולבקש ממך אמא יקרה, אל תתאמצי להעלים את המלחמה הזו מהילדים שלך, תווכי להם אותה בדרך שהם יבינו כי גם הם צריכים לעבד את החוויה שלהם, גם אם נדמה לך שהם לא מבינים כי הם קטנים.
אם צריך העזרי באנשי מקצוע שיתנו לך כלים להעביר את הקטנטנים שלך את התהליך.
בתקווה לימים שקטים, בואו נעזור לילדים שלנו לעבור את המלחמה הזאת בשלום.
