תקשורת ותאום ציפיות בזוגיות

היום בעידן ה-FOMO אני פוגשת המון זוגות צעירים בתחילת החיים המשותפים שלהם, כאשר המוטיב החוזר הוא הפחד מהמעבר לחיים משותפים.
את שרון ועדי פגשתי ממש בתפר בין ההחלטה לעבור לגור יחד, לבין הביצוע של ההחלטה בפועל.

הם הגיעו אלי כי שרון פתאום נבהלה. היא מאוד רצתה לעשות את הצעד אך פחדה שברגע שזה יקרה הכל ישתבש.

לעומתה עדי היה מאוד נלהב וכל מה שעלה לו בראש היה: "מה ההבדל בין לגור ביחד לבין להיות כל ערב בבית של מישהו אחר, בכל מקרה אנחנו כל סוף יום ביחד, הרי אנחנו רק עוברים לבית משלנו, לפרטיות שלנו. מה כבר יכול להשתבש?"

גם שרון וגם עדי צודקים, הכל יכול להשתבש ובאותה נשימה הכל יכול להיות מושלם.

השאלה איך מנהלים את הקונספט הזה שנקרא "הבית שלנו"?

כל אחד מביא איתו לחיים המשותפים, הרגלים, התנהגויות, והשקפת עולם.

כשאתם זוג שחי ביחד בבית של אחד ההורים או לחילופין מחלקים את הזמן פעם בבית ההורים של אחד ופעם אצל השנייה, אתם מונעים ומוכתבים מהכללים של הבית בו אתם "מתארחים".

כל אחד מאיתנו נולד לבית מסוים ושאב ממנו את החוקים והכללים שלו, לכן זה נראה לנו הכי טיבעי להביא את מה שמתאים לנו לבית שלנו, ומה שלא – שיישאר בחוץ.

ומה אם מה שמתאים לך עדי, לא מתאים לשרון?
איך מתנהלים מפה?

שאלתי את עדי.

נכון, דילמה – הוא ענה לי.

פה זה בדיוק המקום לבצע תאום ציפיות. לספר אחד לשנייה איך כל אחד מכם מדמיין שיראה הבית המשותף שלכם – לא פיזית, אלא מבחינת התנהלות.
באופן טבעי בכל זוגיות כל אחד לוקח על עצמו תפקידים, פה המקום לברר מה כל אחד מוכן לקחת על עצמו.
כשישבנו לעשות את התרגיל הזה, פתאום הם הבינו שלעבור למגורים משותפים, זה למעשה להפוך מזוג ל"משפחה חדשה", לבית שהוא לא רק ארבע קירות.

ואז עדי אמר לשרון: "עכשיו אני מבין את הפחד שלך שרון, בואי נתחיל, בטוח יהיו קצת תקלות בדרך, אבל עכשיו כשאני מבין את הדברים אוכל להזכיר לך לא להיבהל כי לכולם זה קורה, אנחנו אנשים שונים, באים מבתים שונים ויחד נמצא את הדרך לבנות לנו בית משותף משלנו?".

היום יותר ויותר זוגות מגיעים אלי לקליניקה על מנת לקבל כלים לתחילת הדרך הזוגית שלהם – לא כדי לתקן, אלא כדי לקבל כלים לבנות בצורה נכונה עבורם מההתחלה.

מכירות זוגות צעירים שעומדים לעבור לגור ביחד? מוזמנות להפנות אותם אלי ועזרו להם לקבל את הכלים שהם צריכים לבניית בית משותף יחדיו.