אהבה עצמית נחשבת בחברה של ימינו כמשהו שלילי, היא מתפרשת כאגואיזם, כ"תעופה עצמית" וכו'. יחד עם זאת, אני תמיד שואלת את המאומנות שלי בקליניקה שלי, האם הן מסוגלות לאהוב מישהו שלא אוהב את עצמו? או חושב על עצמו שהוא ממש לא שווה להערכה?
התשובה היא תמיד לא!
מהי הסיבה ל"לא" הנחרץ הזה?
*ממליצה לקרא עד הסוף כי אני מספרת סוד מהעבר שלי שאולי לא ידעת ? חודש יוני הוא החודש בו מציינים ברחבי העולם את חודש הגאווה
היום בעידן ה-FOMO אני פוגשת המון זוגות צעירים בתחילת החיים המשותפים שלהם, כאשר המוטיב החוזר הוא הפחד מהמעבר לחיים משותפים.
את שרון ועדי פגשתי ממש בתפר בין ההחלטה לעבור לגור יחד, לבין הביצוע של ההחלטה בפועל.
הם הגיעו אלי כי שרון פתאום נבהלה. היא מאוד רצתה לעשות את הצעד אך פחדה שברגע שזה יקרה הכל ישתבש.
כל אחת היא סיפור השראה, לכל אחת יש את היכולת לספר את הסיפור שלה ולתת המון כוח למישהי אחרת.
לכל אחד יש את ה'אני הבוגר' שיודע ומבין את החיים הנוכחיים שלו, ואת ה'אני הקטן' שמתחבא לו שם בפנים ולא מצליח לשחרר למרות שההתנהלות שלו כבר לא משרתת אותנו בחיים הבוגרים שלנו.
במסגרת העבודה שלי בקליניקה, אני פוגשת צעירות המנהלות מערכות זוגיות אשר נתקלות לא מעט פעמים בקושי בהתמודדות עם משברים בתוך הזוגיות. הן מגיעות אלי ומספרות
בחדר האימון שלי אני משתמשת בגישור ככלי שמאפשר לאנשים להבין יותר נכון את היכולות התקשורתיות שלהם.
כשמגיעה אלי מאומנת עם דילמה בין אישית מול עצמה/מול אדם אחר הקרוב אליה ומספרת לי שזו לא הפעם הראשונה ולאורך תקופה ארוכה היא פוגשת כל פעם את עצמה מתמודדת מחדש עם אותה הדילמה, רק כל פעם זה מול אדם אחר או מקרה אחר בחייה, אני לרוב בוחרת לתת לה כלים דווקא מעולם הגישור.
ללמד אותה להכיר את הצרכים שלה והרצונות שלה, ממש כמו בניהול קונפליקט בעולם הגישור
איך הייתה ההרגשה? מה עבר לך בראש עד הרגע שנפל הפור? למה כל כך קשה לנו לעשות החלטות חשובות בחיינו? העולם שלנו מלא בשפע. כמות
כשהיינו קטנים אמרו לנו שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. ניסו ללמד אותנו, לדעת לעשות ויתורים בחיים. אך כיום בעולם המודרני, אנחנו נחשפים
הידעת? היום הוא יום הנראות הטרנסג'נדרית הבינלאומי הוא מתרחש כל שנה ב-31 במרץ ומוקדש לאנשים טרנסג'נדרים ולהעלאת מודעות לאפליה ואלימות כלפי טרנסג'נדרים ברחבי העולם. החג נוסד על ידי
לילי צישנבסקי
כאן משאירים פרטים