לאחרונה בתקשורת בעקבות אירועי ה 7/10 והמלחמה אנחנו שומעים שכמות הנפגעים בפוסט טראומה עלתה ועוד צפויה לעלות ככל שהמלחמה תמשך.
המח שלנו הוא מכונה חכמה, כשהוא מזהה סכנת חיים – הוא מפעיל מנגנון הישרדות אוטומטי, לכן החיילים שלנו בשטח כרגע מתפקדים כרגיל. אבל, חשוב לזכור שכל החוויות שהם חווים כעט, נשמרות בתת מודע שלהם כתמונות, כרגשות או כזיכרון חושי – ריח, מגע, צליל וכד'.
הרבה נשים שפוגשות את האמהות בפעם הראשונה, מדמיינות לעצמן משהו מאוד קסום, אבל מגלות לאחר הלידה שהדמיון והמציאות שונים מאוד. הן נבהלות במיוחד מאובדן תשומת הלב של הסביבה והעצמאות שלהן, פתאום מחובר אליהן אדם נוסף, והן כאישיות עצמאית, פשוט הלכו לאיבוד.
כאשר שרון (שם בדוי) הגיע אלי היא הייתה חודשיים לאחר לידה.
היא הגיע מאוד מתוסכלת וביקורתית כלפי עצמה. היא ספרה לי שכבר חודשיים היא לא מבינה מה קורה לה. היא צפתה להיות מאוד מחוברת לבת שלה, היא הרגישה מאוהבת בבת שלה עוד לפני שנולדה! אבל כשביתה הגיחה לאוויר העולם, היא לא ממש התחברה לרעיון האימהות,
"אין נפגעים בגוף רק מספר נפגעי חרדה"בטח שמעת את המשפט הזה לא מעט בתקופה האחרונה.מה זה אומר נפגע חרדה?האם פגיעת חרדה פחות משמעותית מפגיעה בגוף?מה הופך חרדה לפתולוגיה?
היום כבר ידוע שצעירים מעדיפים לתקשר בווצאפ ופחות לדבר.
מה ההשלכות של התקשורת בווצאפ?
מה היא מלמדת עליך?
למה לפעמים חשוב בכל זאת לדבר אחד עם השני?
לילי צישנבסקי
כאן משאירים פרטים